זיכרון של פיל

עובדה ידועה היא כי פילים אינם שוכחים לעולם

“זיכרון של פיל” הינו ביטוי המבוסס על ההנחה כי הפילים הם בעלי זיכרון מדהים, במקרה זה הביטוי גם מדויק מדעית.

הזיכרון של הפיל הוא הרבה יותר מתגובה לגירוי וניתן לראות זאת בבירור גם במבנה המוח וגודלו. לפיל יש את המוח הגדול ביותר מבין חיות היבשה. לפיל יש יחס מרשים בין מסת הגוף למסת המוח שכמעט זהה לזה של השימפנזים. למוח הפיל דמיון מפליא למוח האנושי עם מספר דומה של נוירונים וסינפטות, והיפוקמפוס (מבנה דו צדי המשויך למערכת הלימבית – הרגש – המשמש בין השאר כמסנן מידע רלוונטי ומשמעותי והפיכתו לזיכרון ארוך טווח), וקליפת מוח (אחראית על עיבוד המידע שמגיע אליה מהחושים, וכן על שליחת פקודות מוטוריות לשרירי השלד) מפותחים.

עובדות אלו מאפשרות לפיל שהתמודד עם סכנות בעברו לזהות סימני אזהרה בבגרותו. לכן לעדרים עם מנהיגות מבוגרות יש סיכוי הישרדות גבוהה יותר (בעדר פילים הנקבות הן המנהיגות). למרבה הצער זה גם מה שהופך את הפילים לאחד מבעלי החיים הלא אנושים שסובלים מהפרעה פוסט טראומטית. קליפת המוח המפותחת מאפשרת לפילים פתרון בעיות במגוון של דרכים יצירתיים.

בזכות הזיכרון ומבנה המוח הפיל הינה חיה חברתית, יצירתית ומפתיעה בהתנהגותה. פילים מכירים כול חבר בעדר שלהם, מסוגלים לזהות עשרות “חברים” על פי המראה והריח שלהם וזוכרים אירועים ומקומות זמן רב אחרי שנחשפו אליהם – שני פילים שהופיעו יחד זמן מה בקרקס התרגשו ושמחו כאשר נפגשו 23 שנים אחר כך. חוקרים צפו בעדר פילים שעבר במדבר נמיביה שנים רבות לאחר פעם קודמת שעברו במקום זה, לפתע עצרה הפילה שהובילה את העדר והחלה לחפור באדמה עד שהגיע למים. הפילה זכרה כי בביקור קודם במקום זה היו בנקודה זו מים (“בין הפילים” – דאגלס והמילטון).

הזיכרונות של הפיל שאינם קשורים להישרדות הם המרתקים ביותר. פילים זוכרים לא רק את בני מינן אלא כול ייצור שהשאיר עליהם רושם. פילים נקשרים קשר רגשי לבני אדם ומזהים אותם גם אחרי עשרות שנים של פרידה.

לורנס אנתוני, “הלוחש לפילים” חילץ ושיקם פילים בעיתיים שהיו מועמדים להמתה. במרץ 2012 הלך לורנס לעולמו בגיל 61 ומשפחתו סיפרה על תהלוכת פילים שאף אחד לא מצליח להסביר. שני עדרי פילים שחשו ממרחק של קילומטרים רבים כי איבדו חבר יקר, בן אנוש, יצאו בתהלוכת לוויה מרשימה וצעדו באיטיות במשך 12 שעות בערבה הסבוכה של ארץ הזולו עד שהגיעו לביתו לחלוק לו כבוד אחרון ולהביע תנחומים למשפחה. הם שהו יומיים ליד הבית, ואז חזרו לטבע.

  השילוב הנדיר בין הזיכרון והיכולת לפתור בעיות מסביר את ההתנהגות החכמה החריגה של הפילים, אבל ההתנהלות המנטלית הכמעט אנושית נשארה בגדר תעלומה שרק מתחילים לפענח אותה (כגון חוש שפה שמאפשר תקשור באמצעות קולות וסימני גוף מעבר לתקשורת בסיסית, זיהוי של 12 צלילים שונים ויכולת לשלבם למלודיות, זיהוי מקור מים בתוך גזע עץ ממרחק של ק”מ ועוד….). ככול שאנו לומדים יותר על פילים כך נראה שהזיכרון המרשים שלהם הוא רק פן אחד של תבונה מדהימה שהופכת אותם לאחד מבעלי החיים הכי חברתיים, יצירתיים וטובי לב על פני כדור הארץ.

סרטון קצר על סיפורו המופלא של לורנס אנתוני:

דילוג לתוכן